1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון והחזקת כלי פריצה. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.1.10 בשעה 00:38 הנאשם גנב משאית עם מנוף מסוג דאף השייכת לחברת אלקיים ממקום חנייתה ברחוב הנורית בבית שמש. הנאשם הגיע למקום כשברשותו מפתח מזוייף עטוף באיזולירבנד, הניע באמצעותו ונסע לכיוון מחסום בית"ר, שם נעצר. בדרך גרם הנאשם למשאית נזקים כבדים, כגון מכות פח, שבירת מראה ונזק לבלם, מאחר שנסע כל הדרך כשהבלמים נעולים.
הנאשם לא הודה בכך שנהג במשאית והגיע למחסום בית"ר. לטענתו הוא התבקש על ידי אדם אחר לבצע עבורו עבודה ולנהוג במשאית, ו"הגנב העיקרי" לא הועמד לדין.
2. לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם לא פעל בתום לב והיה מודע לכך שנטילת המשאית איננה בסמכות וברשות ואיננה פעולה תמימה, ומכאן שהיה מעורב בביצוע עיקרי של העבירה של גניבת רכב. אמנם קיימת חוסר בהירות לגבי זהותו ותפקידו של האדם שהטיל על הנאשם את העבודה של נהיגת המשאית אל מעבר למחסום, ויתכן שהיו מעורב או מעורבים נוספים שהטילו על הנאשם לבצע חלק מ"עבודת" הגניבה, כשהם אחראים לחלקים אחרים שלה. אולם אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של הנאשם למעשים שבוצעו על ידו.
העבירה של החזקת כלי פריצה היא פועל יוצא של ההחזקה והשימוש במפתח המזוייף של המשאית, אשר בהיותו עטוף באיזולירבנד גם מראהו העיד עליו שהוא מזוייף.
3. החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של נהיגה ללא רשיון שכן לא הוצגה ראיה פוזיטיבית לכך שלנאשם לא היה רשיון נהיגה הדרוש למשאית בה נהג. אמנם קיים חשש ניכר בעניין זה, כפי שעולה הן מהראיות שנשמעו, הן מגירסת הנאשם והן מהנזקים שנגרמו למשאית, המצביעים על חוסר מיומנות בנהיגה. אולם כאמור לא הוצגו ראיות פוזיטיביות לעניין זה.
ראיות התביעה
4.
העד אליאב אליהו הוא מנהל תפעול בחברת אלקיים, בעלת המשאית. הוא העיד בעמ' 6, 7 לפרוטוקול כי למשאית יש קוד והיא מקושרת למערכת GPS, וכל תנועותיה נרשמות במערכת מעקב. העד הציג את רישומיה אותה מערכת, ת/2 ו-ת/3, ובהם רישום מסלול הנסיעה של המשאית בליל האירוע, הן בתיאור מילולי והן בהמחשה על גבי מפות ברזולוציות שונות.
העד ציין בעדותו כי המשאית נסעה בדרכי עפר, וב"כ הנאשם טוען כי טענה זו אינה מתיישבת עם יתר העדויות ועם תיאור הנסיעה במערכת ה- GPS. גם אם עובדה זו נכונה, אין לכך משמעות של ממש, שכן אי דיוק בנושא זה הוא שולי ואין בו כדי להפחית ממהימנות העדות בנושאים מהותיים. הנתונים באשר לנסיעה הוגשו ומהווים ראיה העומדת בפני עצמה,ש אינה זקוקה לפרשנות העד.
5. העד התייחס בעמ' 7 לעדותו לנזקים שנגרמו למשאית. הוא נחקר ארוכות בחקירה הנגדית על כך שלא התייחס לנזקים בהודעתו במשטרה, והשיב שככל הנראה לא נשאל על כך (עמ' 9 שורה 12). תשובתו של העד סבירה והגיונית. הנזקים שנגרמו אינם נוגעים לגניבה עצמה ואינם חלק מליבת האירוע, ועל כן סביר שאם לא נשאל בנושא זה לא פירט מיוזמתו.
העד העריך כי המשאית נגנבה על ידי אדם שידע את קוד ההנעה והיה ברשותו מפתח (עמ' 11 שורה 30, עמ' 14 שורה 8).
6.
נהג המשאית אבי אמסלם העיד בעמ' 15, 16 כי בעקבות שיחת טלפון שקיבל בלילה הבחין שהמשאית אינה נמצאת במקום בו החנה אותה על יד ביתו בבית שמש. הוא נסע למחסום בו נמצאה המשאית עם אדם נוסף בשם אבי אטיאס.
העד תיאר כי כשהגיע למחסום ראה בחור ערבי יורד מהמשאית ואומר לו שלום אבי, על אף שאינם מכירים זה את זה (עמ' 16 שורה 5 ואילך). אותו אדם, שבדיעבד אין מחלוקת כי הוא הנאשם שבפני, טעןש הוא המחליף שלו וידע עליו פרטים שונים. אמסלם תיאר את תגובתו לכך כ"שוק" (עמ' 16 שורות 7, 8; עמ' 24 שורה 18 ואילך). הוא לא ידע מהיכן ידע אותו אדם פרטים שונים עליו, וציין כמקור אפשרי את העובדה שנהג להחזיק את תעודת הזהות שלו במשאית, והיא היתה שם גם בליל הגניבה (עמ' 6 שורות 13-15). בהמשך העדות תיעד גם הוא נזקים שנגרמו למשאית וכן ריח חזק של בלמים (עמ' 16).
העד הוסיף כי המפתח שהיה במשאית, המודבק בסלוטייפ, איננו המפתח שהיה ברשותו (עמ' 17 שורות 2-4). בחקירה הנגדית הבהיר כי אין אפשרות שמסר בעצמו את מפתח המשאית לאחר, וכי הוא איננ ומוסר את המפתחות אפילו לאשתו וילדיו (עמ' 18 שורות 1-9). הוא הכחיש נחרצות אפשרות שמסר את המפתח לאחרים בנסיבות כלשהן (עמ' 20).
7. בחקירה הנגדית נחקר העד על "בעיות אישיות" שיש לו, כביכול, והשיב שאין מדובר בבעיות אלא שהוא לקח חופשות רבות לצורך בניית ביתו וכן לטיולים בחו"ל, כיון שהוא רוצה "לעשות כיף בחיים" (עמ' 17 שורה 23 ואילך).
במהלך החקירה עלה אי דיוק לגבי השאלה מי מסר לעד על מציאת המשאית במחסום - איש איתורן או שוטר (עמ' 22). אינני סבורה שמדובר בנקודה מהותית שיה בה כדי להשפיע לכאן או לכאן. בכל מקרה היו מספר שיחות טלפון עם העד בעקבות מציאת המשאית. הן השוטר והן נציג איתורן לא היו מוכרים אישית לעד, ושניהם היו מעורבים באירוע עצירת המשאית. כך שהשאלה מי מבין האנשים הזרים שהיו מעורבים בעצירת המשאית הודיע על כך לעד אינה שאלה מהותית, ואין לייחס כל משמעות לספק שהתעורר בנושא זה.
בעמ' 25 העיד אמסלם כי בעקבות טענת הנאשם שהוא מחליף את הנהג, שוחח העד עם מי שהנאשם טען שהוא מנהל העבודה שלו. העד מסר כי שוחח עם אדם דובר ערבית ולא הבין את דבריו. אין בעדות זו פרטים מהותיים בנוגע לתוכן השיחה.
8. עדותו של אמסלם מהימנה עלי. מדובר בעד משמעותי שהיתה לו שליטה יום יומית על המשאית ועל המפתח והקוד שלה. הוא העיד, כאמור, כי הוא שומר בקפדנות על המפתח ואין אפשרות סבירה שהמפתח הגיע לידי אדם אחר.
אני מקבלת את עדותו של אמסלם גם בנוגע לתגובתו של הנאשם בעתה מפגש עמו ונסיונו להעמיד פנים שהוא מכיר את העד על אף שאין כל היכרות ביניהם. התנהגות זו של הנאשם מצביעה על כך שהיא מודע לכך שהוא מעורב במעשה אסור, ושוללת את האפשרות שפעל בתום לב או מתוך חוסר ידיעה שהמשאית גנובה.
9.
העד אלעד שטיין הוא חייל ששירת במחסום. במחסום נכח נציג חברת איתורן, ותפקידו של החייל היה לאבטח אותו. על פי עדותו, הזכרון החי שלו מהאירוע היה ריח חזק מאד של בלמים, והמשאית נוסעת לאט לכיוון המחסום (עמ' 27 שורה 30). הוא זכר באופן כללי שהנהג ביקש להתפנות ושהגיע למקום אדם הקשור למשאית, ומאותו רגע עבר למלא תפקידים אחרים (עמ' 28 בראש העמוד).